זמני שהות כמעט שווים: האם עדיין משלמים מזונות?

פעם התשובה הייתה פשוטה: האב משלם, האם מקבלת. היום, כשיותר ויותר הורים מגדלים את הילדים יחד גם אחרי הפרידה, בית המשפט מסתכל על התמונה כולה.

מה השתנה

בשנת 2017 קבע בית המשפט העליון, בהרכב מורחב, שבילדים בגילאי 6 עד 15 החיוב במזונות מוטל על שני ההורים. החלוקה ביניהם נקבעת לפי היכולת הכלכלית של כל אחד מהם ולפי זמני השהות בפועל. מתחת לגיל 6 החיוב בצרכים ההכרחיים של הילדים מוטל עדיין בעיקר על האב. על ההבדלים בין הגילים כתבתי במאמר נפרד.

כשהזמנים כמעט שווים

כשהילדים נמצאים אצל שני ההורים זמן דומה, ושניהם מרוויחים סכום דומה, דמי המזונות יכולים לרדת משמעותית. אבל זה לא קורה אוטומטית. בית המשפט בודק:

• מה ההכנסה בפועל של כל הורה, ולא רק השכר בתלוש.
• איך נראים זמני השהות במציאות, ולא רק מה שכתוב בהסכם.
• מי משלם על הוצאות כמו חינוך, חוגים ובריאות.
• מה הגיל של הילדים, ומה הצרכים שלהם.

המציאות קובעת

זמני שהות שכתובים בהסכם אבל לא מתקיימים, לא יפחיתו מזונות. וההפך נכון גם כן: שינוי ממשי בזמני השהות מאז שנקבעו המזונות יכול להצדיק בקשה לעדכן אותם.

מה אפשר לעשות

אם אתם לפני הסכם, כדאי לבנות את זמני השהות ואת המזונות יחד, ולא כל אחד בנפרד. אם כבר יש הסכם או פסק דין, ומאז חל שינוי מהותי, אפשר לבקש לעדכן אותו. במקרים רבים אפשר לעשות את זה בגישור, בלי לפתוח מלחמה חדשה.

אם אתם לא בטוחים איפה אתם עומדים, ספרו לי מה החלוקה היום ומה ההכנסות, ונעשה סדר.

המאמר הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. כל מקרה שונה, והדין משתנה מעת לעת. לפני שפועלים, כדאי להתייעץ לגבי הנסיבות שלכם.